תוכן

א) דע, כי ז"א ונוק', הם ב' אותיות אחרונות של ההוי"ה. וזה ביאורו: דע, כי ז"א לבדו, הוא פרצוף מן ט' ספירות בלבד, ונוק' היא פרצוף מי"ס. אמנם כשתחבר הנקבה עמו, אז יושלם הוא לי"ס, כי נוק' היא המלכות שלו. וזהו סוד, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. וכאשר כל ספירה מהם תהיה בסוד עשרות כל אחת כלולה מעשר, יהיו אלו הי"ט ספירות בגימטריא ק"ץ, ולכן הנקבה נקראת קץ הימין. וגם לזה נקראת אימא עילאה חו"ה, שמספרה י"ט, לרמוז על מקום שממנה חוצבה ונבנת, שהוא מן הת"ת ומלכות שבאבא, שבהם י"ט ספירות. ולרמוז על בניה שיצאו ממנה, שהם זו"ן, שיש בהם י"ט ספירות. ולכן ז"א ונוק' הם ב' אותיות אחרונות של הוי"ה במלוי אלפי"ן: וא"ו, ה"א. שהם בגימטריא י"ט, כנגד י"ט ספירות שבשניהם. האמנם לפי שכל הי"ס של הנוק', שעור קומתה היא בד' תחתונות שבז"א, מן החזה ולמטה, ומאלו הד' שבז"א, נעשו לה כתר חב"ד שבה, לכן נמצא כי ד' ראשונות שבה, מתייחסות אל ז"א. ושש ספירות אחרונות הם שלה, לכן היא רמוזה באות ה"א, שהיא גימטריא ששה. וז"א נק' וא"ו, שהוא בגימטריא י"ג, כמנין ט' ספירות שבו, וד' ראשונות שלה, שהם שלו, כנזכר.